הברוש

הברוש הוא אחד מסמלי ההיכר של דניאלי מאז תחילת דרכו האמנותית. דניאלי נולד אל תבנית נוף הברושים, שעטפו בשדרותיהם את חלקות הפרדסים והמטעים ותחמו את אופקי השדות. שדרת ברושים עוטרת את כביש הכניסה להמעפיל, כמו גם את הדרך המובילה לבית העלמין של הקיבוץ. בשנת 1987 ראה אור הספר 'רקויאם לברוש', ובו נאצרו רישומים של דניאלי לצד שירים מאת המשורר עלי אלון, איש קיבוץ עין-שמר. על רקע מלחמת לבנון הראשונה שימש הברוש לשניהם כעמוד אש המלווה אותם ממחוזות הילדות, הבחרות והבגרות, בין עין-שמר להמעפיל. "כשבאו מייסדי קיבוצי הם מצאו פרדסים, שהיו מגודרים בשדות ברושים, שניטעו כדי להגן עליהם מפני הרוחות", כתב דניאלי בפתח הספר והוסיף: "עץ אציל הוא הברוש. תחילתו בארץ, בגשמיות, ואמירו נוגע בשמים, ברוחניות, בחלומות שלי". ואילו אלון שורר: "זה תמיד כך: /עולם הולך ונעלם / ואחר בר תחתיו / גם ילדותנו נעלמה עמם / עם השדרה שבצלה שכבנו / על החול הלח". הברוש מרבה להופיע ביצירתו של דניאלי כדימוי עצמאי וכדימוי רקע, בציור, ברישום, בהדפס ובפיסול.
מתוך: יניב שפירא, "דרכי היזכרות וזיכרון", רק אשר אבד לי - קנייני לעד: יובל דניאלי, אמן, ארכיונאי, עין-חרוד: משכן לאמנות ע"ש חיים אתר, 2009, עמ' 14

על "רקוויאם לברוש", קטע מתוך הגשה עצמית מס' 75, 1988:
https://vimeo.com/868712158?share=copy