הצבר

בעבור דניאלי הצבר היה תבנית נוף מולדתו, בדיוק כפי שהיווה עבורו הברוש. אחד המקומות שריתקו את דניאלי מילדותו ובעבודתו לאורך השנים היה הכפר הערבי הנטוש קקון, כפר סמוך לקיבוצו אשר ננטש בזמן מלחמת הקוממיות. הכפר היה מוקף בצברים, שבדומה לברוש סימנו גבול.
דימוי הצבר הוא בעל איזכורים רבים בתולדות האמנות הישראלית. בתרבות הישראלית הוא שימש כסמל לדור הראשון של ילידי הארץ ולכן שימש אמנים רבים כסמל לשייכות למקום. בעקבות היותו של הצבר סמל משמעותי ומרכזי גם עבור בני החברה הערבית, אמנים ישראליים-ערביים השתמשו בו גם כמוטיב חוזר ביצירתם, על מנת לדון במתח שבדואליות של הדימוי.
הצבר החל להעסיק את דניאלי ביתר שאת מתחילת תפקידו בגבעת חביבה. גבעת חביבה, הפועלת ליצירת חברה משותפת ודיאלוג מתמיד בין יהודים וערבים בישראל, עודדה את דניאלי לחקור את דימוי הצבר כמחבר את שתי החברות.